ניתוח סרטון ע"י קונוטציה , דנוטציה ומיתוס.

ניתוח הפרסומת ע"י דנוטציה-
המשמעות המילולית של מה שנראה לנו בסרטון הוא ילדה בעלת שיער כתום שמשאירה למשפחה שלה פתק על המקרר בביתה בו כתוב " הלכתי לחפש בית חדש" ולאחר מכן היא הולכת לאכול בבתים  של משפחות אחרות.
 במשפחה הראשונה כולם לבושים בלבן יושבים ישיבה כשהרגליים בתנוחה שבערך אחת על השנייה וידיים בצדדים  ושהאמא במשפחה נותנת לה לשתות משהו שנראה כמו מיץ ירוק היא מסרבת.
לאחר מכן הולכת לבית  שעל השולחן בו מוגשים עוגות , ממתקים וחטיפים ומסרבת  כשמציעים לה לאכול פרוסת עוגה.
בפעם השלישית הולכת הילדה לבית ענק  וכשהיא מתחילה לאכול הילדה שלידה מראה לה איך להחזיק סכין ומזלג והיא פשוט קמה והולכת .
לאחר שהיא יושבת ברחוב היא מחליטה לחזור לבית ורואים שהיא רצה בשדה ירוק שיש בו טרקטור לעבר ביתה וכשהיא פותחת את דלת ביתה היא מתחבקת עם אימא שלה ומורידה את השלט שהשאירה בתחילת הסרטון מהמקרר, יושבת על אימא ואוכלת ממרח לבן  ואז מראים פרוסת לחם שיש עליה גבינה עם עגבנייה ועלים ירוקים , האבא אוכל והתינוק מאכיל את האבא ואז מראים את האריזה של המוצר שהיא קופסה לבנה שעליה כתוב בכחול גבינות תנובה עם ציור של בית.

ניתוח הפרסומת ע"י קונוטציה-
התוספת של ההבעה הרגשית שלי לסרטון היא שבסרטון ניתן לראות ילדה קטנה עם שיער ג'ינג'י וחמודה שכנראה מרגישה שלא טוב לה בבית והיא רוצה לנסות לחיות בבית של אנשים אחרים.
הילד הולכת לנסות חיים חדשים בבתים של משפחות שונות:
1.המשפחה הראשונה היא בסגנון שאנטי כולם יושבים ישיבה מזרחית ועושים יוגה והאמא מציעה לילדה מיץ ירוק והיא מסרבת כנראה שזה לא טעים לה.
2. הילדה מגיעה עכשיו למשפחה שאוכלת מלא ממתקים עוגות וחטיפים והיא גם לזה מסרבת כשמציעים לה עוגה.
3.הילדה מגיעה לארמון והילדה השנייה כנראה מעירה לה על הנימוסים שלה וכיצד לאכול עם סכין ומזלג והילדה השטנה הולכת משם .
הילד יושבת ברחוב חושבת מה לעשות ומחליטה לחזור לבית והיא רצה בשדה ירוק עם טקטור והיא מגיעה לבית שלה פותחת את הדלת כדי לראות אם מחכים לה בבית והיא מוצאת את ההורים שלה שמחים ונרגשים מבואה יושבת ואוכלת עם האמא והאבא כנראה מואכל ע"י התינוק ואז אנו רואים את האריזה הישנה של הקוטג'.

המיתוס שמתלבש על הפרסומת:
הפרסומת מתלבשת על המיתוס של הבית שהוא המקום הכי טוב והכי נוח שיש .

אושר או עושר

רבים מהאנשים חושבים כי חיי העושר מוצלחים יותר ועדיפים יותר מחיי האושר .
עושר עם ע' הוא עושר מבחינה כספית וכרובנו סבורים כי חיי העושר עדיפים מחיי האושר הכוונה היא שכסף יכול לעשות לנו חיים טובים יותר , כלומר, בעזרת כסף ניתן לעשות הכל ולרכוש הכל ובימנו עושר גם קונה מעמד.
אושר עם א' הוא אושר מבחינת שמחה וישנם אנשים הסבורים כי חיי שמחה ואושר עדיפים מחיים הסובבים רק כסף כי כסף זה לא הכל בחיים וכל עוד בן אדם בעל שמחה ואושר החיים שלו יכולים להיות מושלמים.

יש הטוענים כי חיי עושר עדיפים מחיי האושר ויש המנגדים לטענה זו.

ישנו חלק בחברה שלנו שאנו יכולים לפגוש ביום יום שמעדיף חיי עושר על אושר.
בעידן שאנו חיים בו והחברה הקפיטליסטית  שסובבת אותנו הגדירה סטטוס שקובע שמי שיש לו יותר כסף יכול "לקנות לעצמו מעמד" ולהגיע רחוק יותר.
מכאן נובע גם הרצון לקנות את כל הטרנדים הכי חדשים והכי חמים שכמובן עולים הון תואפות להורים שלנו , תופעה זו מכונת קפיטליזם צרכני.
ההורים שלנו כמובן יצטרכו לרוץ ולקנות לנו את זה מתוך החדרת העובדה כי מי שיש לו את הדבר הכי חדש ונחשק בשוק , זה שכולם רוצים הוא מי שהכי מקובל בחברה וכך בעצם הקפיטליזם הצרכני מתבטא בחיי היום יום שלנו בתופעה שרק הולכת וגדלה עם הזמן ומחמירה את המצב בחברה .
דוגמה טובה לאחת התופעות היא הפאלפון הסללורי .
כולם רוצים את האייפון / הגלאקסי הכי חדישים ולוהטים שרואים בפרסומות כי ללא טלפון נייד נחשב או ללא טלפון נייד בכלל אתה נחשב למנותק מהמציאות , ההסבר הזה עובר להורים כמובן דרך מצפון עמוק כי ילדים יודעים שזה משהו שבדר"כ משכנע את ההורים וכתוצאה מכך ההורים הולכים וקונים לילד את המכשיר , דבר המכתיב את המעמד שלו בחברה.

בצד השני עומדים אנשים בחברה שלנו המתנגדים נחרצות לתופעה "האיומה" הזאת כך הם מכנים אותה ומסבירים כי עושר לא יכול לקנות אושר ושום הון שבעולם לא שווה את האושר של האדם.
ישנם משפחות שמתעקשות לא להכתיב לילדיהם את הסטטוס שהחברה מנסה להכתיב על מנת לא לאבד את הקרבה של הילד להורים ולמשפחה ועל מנת לחנכו ולגדלו על מסרים טובים ולא שלילים .
בהמשך לדוגמת האייפון/ הגלאקסי הכי נחשב וחדשני שנמכר ברשתות שמוכרות לנו פרסומות שכמובן קונות אותנו דרך אמצעים המושכים את עינינו ,  ישנם הורים שמעדיפים לקנות לילד שלהם פלאפון פשוט רק למטרת שיחות דחופות ותקשורת עם בנם / בתם על מנת לחסוך מהילד שלהם את "אובדן הילדות" שהוא עלול להיחשף אליו באמצעות המכשיר הסלולרי וישנם הורים שבכלל לא קונים לילדיהם פלאפון נייד .
חברה זו סבורה כי ישנו צורך לשמור את הקשר הטוב עם ילדיהם ולא רק דרך sms ושיחות אלא גם באמצעות שיחות פנים מול פנים , מפגשים משפחתיים , ארוחות ערב משותפות וכו'

אני מתנגדת לטענה שהובאה בפתיחה ואף סבורה כי עושר אינו קונה אושר ושום הון שבעולם לא משתחווה לאושר ולשמחת חיים שיש בבן אדם.

טענתי זו נובעת מהנימוק הבא:

 אני חושבת החברה שלנו כיום המבוססת רק על קניין פרטי והרצון להשגת הדבר הכי נחשק , חם ולוהט בשוק עושה טעות גדולה , חינוך הילד על עושר והרצון להיות במעמד הכי גבוה שיהיה לי בעצם מה שיש לכולם מטעה ובגדול ולצורך הסבר זה אשתמש בדוגמת המכשיר הסלולרי .
ילד שמקבל את המכשיר הזה בעצם מאבד את כל החום והאהבה , היחס והקניית הערכים הטובים מההורים והפלאפון בעצם הופך להיות סוכן החיברות שלו התקשורת מנצלת את הקפיטליזם הרגשי שפעם רק הורה אחד היה יוצא להביא פרנסה והורה אחד נשאר לדאוג למשפחה ולבית אך כיום שהמצב מאפשר אחרת ומקובל ששתי ההורים עובדים כי ישנם קשיים בקיום משפחה חברות הסלולר גורמות למוצרים כמו פלאפון סלולרי להיראות כמשהו שיכול לשמור על התקשורת והחיבור בין הילד להורה העובד ובכך בעצם הילד נחשף ל"אובדן הילדות" בדרך שאינה מכוונת ומאבד את החום והאהבה שזקוק להם מהוריו .

לסיכום אני סבורה כי יש לגדל ולחנך את הילדים על האידיאולוגיה כי אושר חשוב יותר מעושר ולטובת חינוך בצורה אפקטיבית ויעילה שתתרום לעתיד הילד.